אווו מלנכוליה
15 ביוני 2025
זמן קריאה 1 דקות
החום עמד כבד מעל האספלט, כמו מחשבות שלא נאמרו. הם עמדו שם, טור אחר טור, כל אחד עם הסיפור שלו, עם הידיים על ההגה והמוזיקה שבורחת מהרדיו כמו תקווה ישנה. מימין, בניינים מזכוכית עלו אל השמיים – מגדלים של הבטחות שהזמן שכח. משמאל, פסי רכבת מובילים למקומות שכנראה לעולם לא נגיע אליהם. השלטים מעל אמרו “דרך השלום”, אבל אף אחד לא האמין להם באמת. גבר במכונית האפורה קרא הודעה ישנה באור האחרון של היום, כאילו קיווה שתשיב לו. אולי כן, אולי לא. האור התחלף לירוק, אבל אף אחד לא זז.
תגובות